זו שיטה הקרובה לליבי. התנסיתי בה בהשתלמות בכלי טפולי זה והופתעתי לראות את השפעתה המיטיבה והמהירה. בתוך טפול אחד כבר עלו תובנות וחל שפור באופן ההתמודדות עם הבעיה המציקה. במקור, השיטה נחשבה כיעילה לטפול בטראומות חד פעמיות שיש בהן איום לחיים כדוגמת תאונת דרכים, שוד, אונס, הלם קרב, פגוע חבלני וכו' אולם בהמשך היא יושמה בהצלחה להתמודדויות נוספות כגון- פטורין, גרושין, פרידה וכל מצב קשה אחר.
בטפול המטופל מתבקש להזכר בארוע הטראומתי ובסדרה של תנועות עיניים מימין לשמאל נעשית עבודה של עבוד של החומר הטראומטי. שההנחה היא שחומר טראומטי מאוחסן בהמיספרה הימנית של המח בצורת רגשות גולמיים ללא עיבוד מספיק. דרך גירוי של כל המיספרה של המח לסרוגין, ישנה אפשרות לקשר בין זכרון הטראומה או הקושי הרגשי לבין החשיבה האנליטית הקרה וכל המשאבים השכליים וכישורי חכמת החיים העומדים ברשותינו כדי לעזור לעבד ולמצוא דרך התמודדות יעילה עם הקושי והבנה עמוקה יותר של האתגר העומד בפנינו והדרך הנכונה להתמודד איתה.
הטיפול נעשה באחד משני אופנים-
א. ישיבה זה מול זה, מטפל מול מטופל, כשהמטפל מזיז אצבעו מצד לצד והמטופל עוקב בעיניו אחרי האצבע הנעה ומדווח בהפסקות על המחשבות העולות בו.
ב. חיבור המטופל למכשיר הנותן בו זמנית גירוי אודיטורי (שמיעתי) וטקטלי (גירוי באמצעות פולס בחלק הפנימי של כף היד)- ומדווח בהפסקות על מחשבותיו.
טיפול בשיטה זו יכול לעזור גם להתכונן נפשית למצבים עתידיים מעורר יחרדה, שעוד לא קרו כמו נתוח צפוי, פחד טיסה או חרדת בחינות.
מתחילים בטפול כעבור שתי פגישות הכרות בהן המטפל שומע על הבעיה הנכחית ומתרשם מסיפור חייו של המטופל. אחרי פגישות אלו יתחיל הטפול.
פגישות הטפול מעט ארוכות ויקרות מפגישה רגילה (שעה ורבע במקום 50 דקות) והמטופל מבקש לרשום מחשבות העולות בו סביב נושא הטפול בין הפגישות.
