יעוץ והכוונה להורים .
קשיים עם ילדיהם בכל גיל, כולל ילדים בוגרים שכבר עזבו את הבית וילדים שכבר הקימו משפחות לעצמם.
. ההורים זוכים להדרכה, העצמה וחיזוקם בתיפקודם כהורה כדי שיתפקדו כהורים טובים יותר וככאלה יש להם את הכח להביא לשינוי לטובה בילדם , לעיתים באופן יעיל יותר מאשר טיפול בילד עצמו אם כי לעיתים נדרש טפול גם בילד. במידה והילד מעל גיל 18, הטפול ייעשה ע"י מטפל אחר.
בכל גיל, לא ניתן לבקש מילד שנוי התנהגותי מבלי לבצע שנוי בעצמך במקביל.
מתוך מחשבה שמשפחה היא מבנה אחד בו הפרטים בו משפיעים זה על זה ועל כן- כל שנוי שחל באחד מבני המשפחה- משנה את הדנמיקה של כל המשפחה ומביאה לשינויים בכל בני המשפחה. הדבר נכון גם לגבי ילדים בוגרים שכבר עזבו את הבית.
לדוגמא- ילד שאינו מכין שעורי בית. ההורה צריך לבדוק את התנהלותו שלו עצמו סביב נושא של מלוי חובות ולתקן אם צריך. בנוסף, עליו לבדוק אלו חזוקים חיוביים אם בכלל הילד מקבל כשהוא מכין שעורים וליצור מערך חיזוקים שכזה. צריך לידע את הילד על השנוי הנדרש ממנו, במונחים מאד ברורים וקונקרטיים ועל החזוקים שיינתנו לו כל פעם שיבחר להתנהג באופן הרצוי. בנוסף לכך, ולא פחות חשוב- על ההורה לידע את הילד על שנוי שהוא גוזר על עצמו ביחס לילד מתוך הבנה שגם הוא מוכן לתרום את חלקו לשינוי. לדוגמא- אני מצפה ממך להקפיד יותר על הכנת שעורי הבית ואני מצידי מתחייב לעזור לך בשעורי הבית כשתצטרך או לדאוג למורה עזר. או- במקביל לציפייה מהילד לשפר את ציוניו ניתן להגיד- "אני מבין שאני לא מבלה מספיק זמן איתך ולכן פעם בשבוע נלך לשחק כדורגל ביחד ". בכך ההורה מהווה לילד מודל למאמץ שהוא מוכן להשקיע כדי להשיג תוצאה רצויה. הילד מתאמץ למלא צפייה של ההורה, ההורה מתאמץ לגמול לו על כך. הילד מתאמץ לענות על צפיות לגיטימיות של ההורה ממנו (הכנת שעורים), ההורה מתאמץ למלא צפיות לגיטימיות של הילד ממנו (בלוי זמן משותף ביחד).
דוגמא בילדים בוגרים יותר-
מתח בין אמא לבין ביתה הבוגרת סביב פיטורים חוזרים ונשנים של הבת ממקום העבודה, מה שגורם לאמא תחושה שעליה לפרנס את ביתה ומפעיל עליה לחץ רב המתבטא בכעסים ומריבות עם הבת.
השנוי- האמא מפסיקה להתערב בשאלה האם הבת עובדת. היא מחליטה על סכום חודשי קבוע, לא גבוה מספיק כדי לאפשר לבת לא לעבוד, אותו היא מעבירה בהוראת קבע לביתה או מחליטה שאינה עוזרת לבת כלכלית בכלל ומודיעה לה על החלטתה.
מרגע זה ואילך- האמא אינה מתעניינת עם הבת עובדת ואינה מושפעת מהחלטותיה של הבת להפסיק לעבוד. היא גם לא משנה את החלטתה לגבי תמיכה כלכלית בביתה (גובה הסכום והאם היא תומכת) לפי מצב התעסוקה של הבת. במצב זה היא מנתקת עצמה מבחירות התעסוקה של ביתה ואינה כועסת ומאשימה כלפיה. להיפך- היא יכולה להיות קשובה ואמפטית לקושי של הבת למצוא מקום עבודה .
מערכת היחסים משתפרת והבת נאלצת לקחת אחריות על עתידה התעסוקתי.
דוגמא נוספת לטפול בקושי של הורה מול ילד בוגר-
אמא שמאוכזבת מהעובדה שהבן שלה לא התחתן ואינו מספק לאימו את הנכדים שהיא רוצה בהם.
האמא מרגישה כועסת כלפי הבן, משועממת היות ומצפה למלא זמנה בטפול בנכדים, מבויישת מול חברותיה שהן כולן סבתות, חשה אשמה שמשהו בחינוך שלה לבנה הביא למצב שאינו בוחר להקים משפחה.
בטפול- ההשלכות השליליות עבור האמא של בחירת בנה שלא להקים משפחה- הן המוקד, כדי להקל על האמא לקבל את המצב כמו שהוא, לשחרר את הבן ממחויבות כלפיה ולאפשר לו לחיות את חייו, להפחית את התלות שלה בבחירות שלו ולשחרר את הקשר ממטען של כעסים וניכור.
לדוגמא- אם יש שעמום- למצוא משמעות אחרת לחייה מלבד טפול בנכדים. אם יש בושה כלפי הסביבה או אשמה- לברר האם אכן היא אשמה בבחירה של הבן וגם אם כן- האם תוכל לסלוח לעצמה על טעויות שעשתה במהלך גידולו. האם מי שהיא מוגדר כל כולו מילדיה ובחירותיהם בחיים או הצלחותיהם- או שיש דברים אחרים שמגדירים אותה כבן אדם. למשל- היותה מתנדבת בקהילה, חברה טובה לחברותיה, עיסוק יצירתי שהיא נהנית ממנו וגאה בו וכיוב'.
